Category Archives: בבית

המחלקה הטכנית


בת קול: שי שלום. הבנתי שאתמול פנית למחלקה הטכנית שלנו, וכדי לייעל את השירות נשמח אם תענה לסקר קצר, אתה פנוי?
שי: פנוי, כן, רק שאני לא ממש זוכר מה היה אתמול.
בת קול: אני רואה כאן שהתקשית להתחבר לאתר וביקשת עזרה.
שי: אה, נכון. אבל זה היה ממש קצר. ביקשתי את הססמא, והבחורה הנחמדה נתנה לי אותה.
בת קול: אוקיי, אז תוכל לענות על כמה שאלות קצרות?
שי: זה הכרחי?
בת קול: זה יעזור לנו לייעל את השרות בעתיד.
שי: נו, טוב.
בת קול: האם אתה מרוצה מהשרות שקיבלת?
שי: כן. ביקשתי תזכורת לססמא וקיבלתי.
בת קול: האם הבעיה שלשמה התקשרת נפתרה?
שי: כן, לא היתה לי ססמא, ועכשיו יש לי.
בת קול: אוקיי. האם הדרך שקיבלת לפתרון היתה ברורה?
שי: כן, הזכירו לי את הססמא, ואכן נזכרתי.
בת קול: האם נותן השרות מטעמינו הראה מקצועיות בפתרון בעייתך?
שי: כמובן. היא נתנה לי בדיוק את הססמא ששכחתי.
בת קול: האם נותן השירות מטעמינו היה אדיב?
שי: מאוד. מאוד. אם אני זוכר נכון היא אמרה: ״הנה הססמא, בבקשה״.
בת קול: האם השרות היה כמצופה, מתחת למצופה או מעל למצופה?
שי: מעל! תרשמי מעל למצופה!
בת קול: מעל? במה זה התבטא?
שי: היא נתנה לי את הססמא. ואז היא אפילו אייתה אותה!
(עכשיו כבר נחנק מצחוק בגרון ועינת באוטו לצידי עם דמעות)
בת קול: הכל בסדר?
שי: כן, כן, זה פשוט שהשיחה שלי אתמול היתה קצרה אפילו מהסקר הזה.
בת קול: אני מבינה. בסיכומו של עניין, איך היית מדרג את השירות שקיבלת מ-1 עד 10?
שי: עשר! עשר!
בת קול: תפנה שוב לתמיכה הטכנית בעתיד?
שי: אם אשכח את הססמא, אפנה מיד!
בת קול: אז תודה על זמנך ויום טוב.
שי: תודה לך!

מודעות פרסומת

אני ויהלי מדברים על בחירות


קצת לפני בחירת אובאמה, אני יושב עם יהלי (כרגע בן 4.5) מול הטלויזיה ומדבר איתו על בחירות:

שי: אתה יודע יהלי שבאמריקה בוחרים נשיא?
יהלי: מה, אבל כבר יש את אובמבה.
שי: כן, אבל מדי כמה זמן, האנשים מחליטים אם אובמבה ימשיך או שיחליפו אותו.
יהלי: למה?
שי: כי ככה זה. האנשים של המדינה מחליטים מי הכי בא להם. ואולי יחליפו אותו.
יהלי: אוף, למה???
שי: ככה זה בעולם. גם בישראל יהיה בקרוב בחירות.
יהלי: מה, גם את ביבי?
שי: כן, העם יחליט אם הוא רוצה שביבי יהיה ראש ממשלה או לא.
יהלי: העם דורש צדחברתי?
שי: כן, העם הזה.
יהלי: אוף, למה!!!?
שי: כי ככה זה. כי אולי האנשים בישראל חושבים שהם לא מרוצים מביבי ורוצים להחליף אותו.
יהלי: אסור לדבר ככה!
שי: מותר דווקא. אני למשל, לא רוצה שביבי יהיה ראש ממשלה.
יהלי: אבא! שלא תדבר ככה!
שי: למה? הוא איש טוב, אבל אני לא אוהב אותו בתור ראש ממשלה.
יהלי: אבא, תפסיק!!!
שי: זה בסדר, יהלי, זה מותר לחשוב גם ככה.
יהלי: תגיד שאתה משקר!
שי: אבל אני לא משקר.
יהלי: אוף, תפסיקקקקקק…..
שי: יהלי, זה בסדר, זה משהו טוב, שנותנים לנו להחליט מי ינהל את המדינה שלנו.
יהלי: אז אתה יודע משהו? אם תדבר ככה… אז… אז… אז אלוהים יכעס עליך!

הבנתם? עוד אחד שחושב שביבי הוא אלוהים…

קטיף ערבי


תפוזים

אני מציץ החוצה מהחלון ורואה בחצר של השכנה הצמודה לביתי בחור צעיר, בתוך החצר שלה, מרוקן לה את עץ הלימונים היפה, הגאה, הריחני, זה שצהוב יותר משלי, ואז עובר לעץ התפוזים. יש לו שקיות מוכנות בצד, והוא עובד מיומן מאוד. ממול, ממתין רכב עם חבר בזמן עישון סיגריה, שבעצמו אוכל תפוז. ומתוך הרכב, מבצבצים צבעי צהוב וכתום, כנראה מהשלל הנאה שקטפו כבר מרחבי העיר. שיטה חכמה, אני חושב, במקום לגדל לך פרדס (ח'תכת כאב ראש בטח), סע לך בניחותא בין שכונות הבתים, קטוף משלל פירות ההדר, והנה הסתדרת. עסק לכל דבר.

אני נורא רוצה לצאת צדיק ואומר לו: "אהו! למה ככה? למה אתה גונב מהם? ביקשת רשות?"
והוא מביט בי במבט רצחני, אומר במבטא כבד: "סתום ת'פה ש'ך! שמעת? ת'ה שמעת?"

מ-אוד שמעתי. אמא. ואז אני מבין שאין לי מושג מה זה אומר הסיפור הזה. שאני עדיין לא באמת מבין איך לאכול אותו. האם אני אמור להגיב לצמד חמד הזה? האם חכם יהיה להקשיב לו ולסתום את הפה? האם נכון ומוסרי הוא להלחם עבור הלימונים של שכנתי, אגב כך לסכן את חיי על גנב שולי? והאם יש משמעות לכך שנתקלתי בתופעה הזו באמצע היום? האם… האם… האם אני אמור לתת לו להמשיך לחיות את חייו ככה, כמו שהוא, גנב קטן, איש עסקים קטן, סתם קטן. ולמה הוא לא גונב מהלימונים שלי? האם עד כדי כך פחות בשלים הם מאלה של שכנתי?!

חטפתי דו"ח


החנתי את הרכב על המדרכה, באדום-לבן, כמו חוראני כנהוג במדינת תל-אביב, כשמוציאים כסף מכספומט. נכון, לא בסדר. נכון, לא כל כך נורא, כי בסך הכל היה מדובר במדרכה שכבר די "מקובל" לחנות עליה, ולצד הרכב שלי היו איזה חמישה-שישה רכבים נוספים. ואז ראיתי אותו. מכווץ גבותיו בתוך הקסדה, ישוב על הטוסטוס, כותב לי דו"ח נחוש.

"הא-הו! פקחוס!", אמרתי.
הוא לא ענה, וגם לא הביט בי.
"רק הוצאתי כסף מהכספומט, זה משהו דחוף, זה דוחה חוק, זה… בחיאת, וותר לי".
"קח", אמר והגיש לי דו"ח של 500 ש"ח.
"ווא! מה זה הסכום הזה??"
"פעם הבאה אל תחנה על המדרכה"
"רגע, רגע, אתה לא יכול לעשות לי את זה עכשיו. בחייך, זה ח'תכת סכום זה!" מהכספומט הוצאתי פחות!"
"יום טוב, אדוני"
"מה יום טוב? איך יהיה טוב? בחייך!"
"מצטער".
"רגע… רגע, רגע, רגע… אביב אנסקי?"
"אההה…"
"אנ'לא מאמין! אביב אנסקי! ש-נים!"
"אה, נכון. כן. אתה שי, מהיסודי"
"אביב! מה שלומך בנאדם! אנ'לא מאמין שזה אתה… מה איתך?"
"בסדר, בסדר. חי. עובד. יש לי משפחה. ילדים".
"ילדים? כמה?"
"שלושה כבר"
"וואוו! מדהים!", נדהמתי.
"ואתה?", שאל פתאום בהיסוס.
"אני שניים. אחד טרי ממש".
"מזל טוב".
"וואוו. כמעט לא השתניית, אביב!"
"כן, גם אתה האמת… גם אתה… האמת".
"בוא'נא, יפה עליך הפוזה של הפקח!"
"אה, כן, אתה יודע, עבודה, עובדים".
"מה זה, הארלי דיווידסון?"
"לא, זה טוסטוס".
"נכון, נכון. בוא'נא, זוכר איזה מצחיקים היינו פעם?"
"כן………"
"חחח!"
"כן… כן…"
"חחחחח!"
"כן…."
"א-ביב אנ-סקי! יא אללה!"
"כן, כן, נכון, נכון. טוב, אחי, אני חייב להמשיך, יש לי המון עבודה".
"בטח, בטח, טוב לראות אותך, בנאדם!"
"כן, תודה".
"אז רגע, מה אני עושה עם הדו"ח? קח, שתוכל לבטל".
"אה… בטח, בטח. תשמע… עם הדו"ח… אני… אתה… לבטל… דו"ח… אני לא יכול".
"מה לא יכול?"
"מצטער, אחי, כבר כתבתי".
"מה זה השטויות האלה? זה התירוץ של כל הפקחים!"
"ואני פקח. וכבר כתבתי".
"למדנו יחד ביסודי!"
"נכון. לא היינו החברים הכי טובים, וגם לא ממש התייחסת אלי, אבל בלי קשר לזה – כבר כתבתי".
"אני לא התייחסתי אליך?"
"לא רק אתה. כולם. אבל בסדר, החיים זרמו, הנה, יש לי עבודה, אישה מדהימה, וילדים משלי".
"וזה נראה ונשמע מעולה, אביב".
"כן. זה מעולה. אבל לא בא במקום".
"במקום מה?"
"עזוב, לא משנה. בלי קשר לזה, יש משפט: את הנעשה אין להשיב".
"גם את הדו"ח?".
"מצטער. אני לא יכול לעשות כבר כלום".

"… גם אני".

מקדונלדס + בריאות (?)


מקדונלדס ובריאות הולך יחד?

פניה דרך אתר מקדונלדס באינטרנט
נושא: פניות הציבור
שם מלא: שי עדן
דוא"ל: shaieden@gmail.com

שלום למקדונלדים,

יש לי מספר שאלות כמי שאוכל ברשת שלכם, וגם מנסה לשמור על דיאטת קלוריות:

 1. האם הקלוריות המפורסמות על המוצרים מגיעים מבדיקת מעבדה של ’שריפה’ או ע"י חיבור של רכיבים אחד ועוד אחד?

תשובה:  כן. כל  הערכים המפורסמים  נבדקו ונבדקים במעבדות מוסמכות- מכון למיקרוביולוגיה של המזון ומעבדת מילודע.  נערכות בדיקות לחומרי גלם וכן בדיקות למוצרים סופיים. הנתונים הסופיים המפורסמים הם ממוצע של הבדיקות.

2. איך אתם מסבירים שצ’יפס רגיל הוא בעל יותר קלוריות מפוטטוס, כאשר שניהם מטוגנים בשמן עמוק?

תשובה: פוטטו הינו בעל שטח פנים רחב יותר כך שכמות השומן הנספגת בו (וכמובן משפיעה על הקלוריות, גרם שומן מכיל 9 קלוריות, להבדיל מפחמימות וחלבונים אשר מכילים 4 קלוריות לגרם אחד) נמוכה יותרו מכאן שהערכים שונים.

3. האם בחישוב הקלוריות של המבורגרים, מחשיבים גם את הירקות והרטבים שבפנים? או רק הקציצה והלחם? ואיך אתם יודעים לוודא שהרוטב תמיד יהיה באותה מידה? אם עובד שופך יותר מהרגיל, הרי שזה יכול להתבטא בהבדל עצום ברמת הקלוריות.

תשובה: חישוב הקלוריות וכל הערכים הנלווים אליו מחושבים למוצר סופי המכיל את כל הרכיבים.  בדיוק בגלל שיש לעיתים שוניות בתהליך הייצור וההכנה התקן בישראל מתיר סטייה של עד  20%  בנתוני הקלוריות. כמו כן,  כל עובדי הרשת ומתודרכים  כל העת לגבי אופן הכנת המוצרים וכמובן כמויות הרכיבים שיש לשים במוצרים.כמו כן – ברצוני להדגיש את המערכת שבשימושנו ( אין עוד כמוה בעולם ) – ברגע שתזמין מוצר כלשהו  שמרכיביו שונים מהמוצר הסטנדרטי ( לדוגמא , תוספת ירקות , הורדה של רוטב וכו'- המערכת תחשב לך את הערכים הנכונים לאותה מנה ממש , וכך – תוכל לראות במדויק את הערכים למנה שאותה הזמנת

4. בסלט הקטן כתוב שיש 99 קלוריות. אני שואל איך יתכן, כאשר הוא מגיע עם כ-8 חצאי אגוז, כאשר ידוע הוא שכל חצי כזה הוא 15 קלוריות? כלומר, רק האגוזים כבר אמורים להיות 120…

תשובה: אגוזי מלך מיכלים 79 קלוריות , תערובת סלט 13 קלוריות.

5. איך אתם מסבירים שסלט עוף הוא רק בסביבות 170 קלוריות? ידוע ש-100 גרם עוף זה כבר 220.

תשובה: על פי הנתונים שאנחנו מפרסמים על המוצר: סלט ירוק גדול+ סטייק + אגוזי מלך+ רוטב דיאט וינגרט- מכיל 335 קלוריות. מתוכו 45 קלוריות – תערובת סלט, 16 קלוריות רוטב דיאט וינגרט, אגוזי מלך- 168 קלוריות, סטייק עצמו- 106 קלוריות

. 6. האם חזה עוף הוא בשר מעובד? האם נכונות השמועות שמדובר בבשר עוף שעבר שטיפה בחומרי ניקוי כימיים?

תשובה: השמועות שהיו דיברו על  תופעה בארה"ב הרווחת בכל התעשייה בארה"ב – בבשר הנקנה בסופר , בארוחות בצבא, בבתי ספר ועוד. מקדונלד'ס ארה"ב היא הראשונה שהפסיקה התהליך שהיה כאמור מקובל, ועל כך "חטפה" את הביקורת.. מקדונלד'ס ישראל משתמשת בבשר מוכשר  המגיע מדרום אמריקה, ומטופל ב"עופטוב",  ואין אנו שוטפים את הבשר או העוף (המגיע מתנובה גליל- מאמא עוף) בחומרי ניקוי כימיים .

7. שאלה אחרונה – האם הירקות שעוברים הכשרה מושרים במים כימיים לניקוי? ידוע שחומרים אלה מאבדים את כל הערכים התזונתיים מהירקות.

תשובה:  כל הירקות אשר מגיעים שטופים ומחוטאים לסניפי מקדונלד'ס עוברים שטיפה במים קרים וחיטוי בכלור ברמה המאושרת על ידי משרד הבריאות, וזאת על מנת למנוע סיכון מיקרוביאלי שכן כירקות לא עוברים שום טיפול תרמי. אין הבדל בין הירקות הכשרים ללא כשרים במפעל, ההבדל היחידי הוא באופן גידול הירקות בשדות.יצרן הירקות  שלנו, מחברת שטראוס גרופ, עורך בכל תקופה  בדיקות כימייה למוצרים סופיים, כל הערכים התזונתיים הם אלו המוצהרים על שקיות היצרן וכן במוצרים הסופיים של מקדונלד'ס. 

תודה, מקווה לתשובות.
שי

ענתה מטעם מקדונלדס: נציגה בשם נטע ורדי. יש לשבח את התגובה המהירה והפירוט. מה דעתכם?

הילד שגילה את הסוד של העצים


סיפור מדהים על ילד בן 13 שגילה דרכים חדשות ליצירת אנרגיה סולארית מסתובב בימים אלה בעולם. הילד המופלא הזה התבונן בצמרות העצים, כשעלתה בו הבנה שישנה תבנית מסודרת לדרך שבה יוצאים הענפים מתוך הגזע, וענפי המשנה. לאחר כמה בדיקות הוא הגיע למסקנה שהטבע בחר בסדרה המתמטית ע"ש פיבונצ'י עבור העצים (איזה ילד בן 13 מתעסק בפיבונצ'י זו כבר שאלה בפני עצמה). שאל את עצמו הילד המופלא למה בעצם בחר הטבע בפיבונצ'י, והעלה השערה (איזה ילד בן 13 מעלה השערות זו גם שאלה כמובן) שהמבנה הזה הוא האופטימלי לקליטת קרני השמש בכל שעות היממה, בלי קשר למיקום השמש, או לעונות השנה. עשה ניסוי הילד (איזה ילד עושה ניסוי בגיל כזה!) וחיבר לעץ מלאכותי שבנה לפי פיבונצ'י קולטני אור ואלקטרודות ומדד במשך 7 חודשים את ההבדל בין השיטה המסורתית לקליטת קרני השמש לעומת שיטת העץ. התוצאות הדהימו את העולם כולו. יותר מ-20% הבדל נמדד בזרם החשמלי שיצא מהעץ לעומת הפנלים השוכבים הרגילים. ילד בן שלוש עשרה!

עזבו את זה שהוא סידר את עצמו יופי טופי (וגם ההורים שלו בטח די מרוצים), הרי שזה הולך לעזור מאוד לעתיד הירוק של כולנו. מעבר לזה, זה מחזק בתוכי את האמונה שמדובר בדור שמחובר אל הבריאה, הטבע, יותר מאי פעם. הוא מחפש ומוצא בה את הפתרונות להמשך קיומנו. יש שקוראים להם "ילדי הקריסטל".

הטריק החדש של הוט או אני והקנס שלי


בנובמבר האחרון החל החוק החדש והמבטיח לניתוק השירות, ללא התחייבות מראש. אמרתי לעצמי, "נפלא. עכשיו אוכל סופסוף לעבור מהוט ליס". היו לי הסיבות שלי.

הרום הרמתי טלפון לנציגי החברה, שמח ועליז שאלתי על גובה הקנס המיועד לי. בחישוב פשוט הבנתי שמדובר בקנס לא נמוך כלל של 557.52 ש"ח. שזה, לפי החוק החדש 8% מיתרת ההתחייבות שלי. הנה החישוב הפשוט:

חודשים שנותרו: 23 חודשים.
תשלום חודשי בהתחייבות "טריפל": 303 ש"ח
יתרה לתשלום: 23 * 303 = 6969
קנס לפי החוק החדש: 8% מתוך 6969 = 557.52

קנס לא נמוך, אבל הייתי מוכן לסבול אותו כדי להתנתק מהחברה שממנה החלטתי להתנתק מסיבותיי שהיו לי. אלא ש… במהרה הובהר לי כי הקנס שלי כרגע עומד על 974 ש"ח (!). כמעט פי שניים מהקנס האמור. הכיצד? מסתבר שבהוט החליטו שהקנס החדש הינו על פי החשבונית האחרונה, ולא על פי ההתחייבות הבסיסית המקורית.

כלומר, אם בחשבונית האחרונה שלי צפיתי בסרטים מה-vod, או דיברתי מעבר ליתרת הדקות שבחבילה, הרי שכל התוספות האלה נכנסות אל תוך חישוב הקנס, ובכך מעלות באופן משמעותי את הקנס. כלומר, רכשת סרטים? ניפחת את קנס היציאה שלך. דיברת בטלפון? ניפחת עוד קצת את הקנס. רכשת ערוץ חדש? שיחקת משחקים אינטראקטיביים? הוספת חבילת "הופ" לילד? תהנה, אלא שתזכור ש-"קרן הקנס" שלך רק הולכת ותופחת, לא ההיפך. סוג של עונש עבור מי שמעז לרכוש תוספות. מצב אבסורדי מעין כמותו.

כל נסיונותי להסביר לנציגים הרבים שאליהם הועברתי, זוטרים או "בכירים", הושבו בחוסר הבנה מוחלט. כמה שניסיתי להסביר איך מעולם לא התחייבתי לרכוש סרטים מראש, או לדבר בטלפון, אלא רק עבור השירות הבסיסי, הדבר לא צלח. להיפך, הנציגים הופתעו מתלונותיי על חוסר הגיון מצידם. מבחינתם – אני המוזר כאן.

מוחי המבולבל ניסה בכל דרך למצוא יציאה מהתסבוכת הזו, וכבר סגרתי על דיל חדש שבו הובטח לי ש-"אין התחייבות", שהרי אין התחייבות יותר, כה אמר החוק החדש. אלא שאז, נפלט לנציג, בטעות או שלא, כי ההתחייבות הישנה שלי, ואותה שיטת קנסות הזויה, תנדוד איתי לעולמים, לכל דיל שאליו אלך. או כמו שסיכם זאת הנציג: "אבל למה לך בכלל לעזוב אותנו?".

באמת למה…

נישארתי.

זו ילדותי השניה והיא שאלה, שאלה, שאלה


אבא, למה הקרקטור הזה חונה ולא עובד? (הוא הלך לנוח, יש לו פנצ'ר, כאב ראש, פיפי, אנא עארף)
אני רוצה קרקטור ירוק! (אין לי כסף כרגע, קיבלת כבר הרבה מכוניות השבוע)
אז נלך לבנק, מה הבעיה? (הבנק סגור)
למה? (כי האנשים שמוכרים את הכסף הלכו הביתה לנוח)
אז נקנה בדואר (גם שם סגור)
אז נוציא מהמחשב שמחוץ לבנק (הוא מקולקל)
קקררררררררקטוררררררר! (בסדר, בסדר, אני אקנה לך טרקטור)
עם דחפור קדמי!

למה רק אימות יכולות להיות באריון? למה אבהים לא? (לא ברור לי למה, אבל אין לי בעיה עם זה)
למה כל הזמן יש לי בולבול אחר?  (מממ… מערכת הדם? מצבי רוח? טמפרטורה? יש דברים שככה זה)
לאיפה הלך הפצע שהיה לי ברגל? (זה הגוף, הוא ריפא את עצמו)
איפה הגוף? (כאן, הנה, זה)
זה אני! (אתה זה גם הגוף וגם הנשמה)
אבל איפה הנשמה? (לא רואים אותה. זה אלוהים שנמצא בתוכנו. בגוף).
לא רוצה! לא רוצה! (בסדר, בסדר, לא צריך. רוצה לראות בוב הבנאי?!)

לאיפה הלך האיש שבתוך הטלויזיה? (זה לא בדיוק האיש עצמו, זה רק צילום, האיש עצמו לא כאן)
הוא הלך לאיפה שננה רחל הלכה? (לא, לא, הוא הלך להתכונן לתוכנית אחרת. ננה הלכה לשמיים)
במטוס? (לא בדיוק)
אבל למה? (כי הגיע זמנה. היא סיימה את הטיול שלה בעולם הזה)
אז עכשיו היא מטיילת בשמיים? (בדיוק)
והיא תביא לי קרקטור? (היא תשמור עליך)
לא, אני רוצה קרקטור עם דחפור אחורי! (אה, תראה את הירח!)

למה כל הזמן יש ירח אחר? (אה, זה כדור הארץ שמסתובב סביב צירו והזווית של השמש שמוחזרת מהירח ש… כי ככה. יש דברים שככה)
אבל למה? (ככה. בוא אני אעשה לך נעימים בגב. כבר צריך לישון)
עם שיר! (בטח: עמק, עמק נעלם, המתחבא לו בעולם…)
למה הוא מתחבא לו מהעולם? (ככה זה בשיר, עכשיו לישון)
אבל למה?! (יהלי, כי ככה!)
למה אתה לפעמים כועס? (אני? כנראה ש-כי ככה. סליחה)
תשיר!

המוצא הכמעט ישר


השבוע יצא לי לפגוש את "המוצא הכמעט-ישר". זה קרה באיזה ארוע הומה אדם ועם חוגג עצמאותו כשאיבדתי את הארנק ובתוכו מתוייקים חיי בדמות כרטיסי פלסטיק (שזה אומר: רשיון, תז, טאז, כ.אשראי, כרטיס כלשהו, תעודה כלשהי, מנוי לקולנוע ולקאנטרי) בתוספת 420 שקלים חדשים מחולקים לשני שטרות של מאתיים ועוד שטר של עשרים. לא, זה לא כיף לאבד את הארנק. עם כל הרוחניות המנשבת בנו לאחרונה, וכל ה-"לך עם הזרם" – כשהזרם מביא לך איבוד של ארנק, אין רוחניות, אין נעליים. יש בלת"מ של עתיד קרוב שבו אתה מתרוצץ ממשרד פנים למשרד רישוי לבנק לקאנטרי.

אבל… בניגוד לפאסימיות שבאה תמיד עם מקרה כזה, קיבלתי הודעה מפתיעה ממנהל המקום שארנקי נמצא. כן, כן, המוצא הישר מצא אותו ישר וישר הלך עם זה למשרד. פשוט נפלא. מחוייך ניגשתי אל המזכירה של אותו מקום ובישרתי לה שאני הוא זה שאת ארנקו מצא איש טוב לב, וגם אני אגב מתיימר להיות טוב לב בעצמי. היא אמרה לי בסיפוק: "אתה רואה? עוד יש אנשים טובים בארץ הזאת ועוד ביום העצמאות". אמרתי לה שכנראה שהיא צודקת ויצאתי לי. רק בחוץ גיליתי לתדהמתי שכל התכולה אכן עדיין שם, מה שטוב כשלעצמו, פרט ל… 400 שקלים חדשים מחולקים לשני שטרות של מאתיים. באופן תמוה המוצא הכמעט-ישר ניכס לעצמו את רוב כספי ובאופן תמוה יותר, השאיר שם 20 ש"ח ובאופן תמוה עוד יותר מזה – החזיר את הארנק למשרד הקרוב.

אז תגיד, למה בעצם? למה החלטת, מוצא כמעט-ישר יקר, לעשות מעשה חצי-טוב שמצד אחד מציל אותי מהתרוצצויות במסדרונות הביורוקרטיה הישראלית, ועל כך תודה לך, אבל מצד שני לוקח לי, שלא ברשותי, את כספי. ולמה, אם כבר לקחת את הכסף, השארת שטר של עשרים? והאם אתה נקרא "גנב"? גנב טוב לב? ואיך זה שסלחתי לך? וכמה מסנוור הכסף כשהוא במזומן ככה? ואיך זה שאנושיות היא עניין כל כך מורכב שאפילו מעשה טוב לכאורה, עטוף בקונפליקטים בלתי פתורים? וואלאק, תשאיר את הכסף אצלך, רק תסביר לי מה עבר לך בראש באותו רגע. שנלמד מחשבה מורכבת מהי.

יום של זכרון


הי יעל. זה שוב אני. יוצא לי לדבר איתך לפעמים. מצחיק, כי כשהיית בחיים, זה לא קרה. ומשום מה, מאז המוות שלך, יוצא לי לפגוש אותך הרבה יותר. אהבנו פעם באמת ובתמים. את היית כפי שהיית תמיד – חייכנית, מצחיקה, שובבה, וכל כך מלאת לב. כמה לב נכנס שם אצלך בפנים. ומי לא אהב אותך? באמת שזו לא קלישאה, או התיפייפות נפש שלאחר המוות – כולם פשוט אהבו אותך. לא אהבו – התאהבו. מרגע לרגע עוד.

ונכון, ביננו זה לא הלך. לא יועדנו זה לזו, ולקח לנו קצת זמן להבין את זה. אולי יותר מדי. אבל לאחר שהבנו, עשיתי את המעשה ההוא, שעד היום יש לי לגביו רגשות אשם. את בכית בגללי, ואני בכיתי בגלל שנינו. נכון, אלה החיים, עונג מהול בכאב מהול בעונג. אבל כל אחד מחפש רגשות אשם, וגם אני מצאתי לי אחד. וכנראה שהקרע ההוא, אז, הוא בדיוק מה שגרם לי להעלם לחלוטין. לא רציתי לפגוע בך. חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות. סוג של הגיון רגשי, או אנא עארף מה. התייסרתי על כך, ואפילו עדיין. אבל תמיד זכרתי אותך בליבי.

סליחה.

באותו היום, כשאחותי התקשרה אלי בוכייה, הדבר הראשון שכאב לי, הוא שלא דיברנו כל כך הרבה זמן. אפילו לא שיחה של יום חולין, "מה שלומך?" – "בסדר, ואתה?", שלא ידעתי אפילו שאת עומדת לפני חתונה, ואת מאושרת מתמיד.

אני מנחם את עצמי בזה שעם השנים מצאת את שותפך לדרכך הקצרה. שידעת לתת ולקבל אהבה גדולה ונכונה. מנחם אותי לדעת שרגעים לפני מותך, הייתם יחד. וזה כל כך מכעיס, איך בשעתך היפה, שבועיים לפני שאת עוטה את חליפת חייך, אסף אותך בן השטן ההוא.

יעל יקרה, מצחיק, אבל דווקא אני שלא הייתי מחובר לקריירת המשחק שניסית לפתח אז, מתחיל היום להתעסק בקולנוע. כמה פעמים חשבתי ללהק אותך לאיזה פרוייקט. סוג של סגירת מעגל זה היה. אני הייתי מביים, את היית צוחקת, ובהפסקות היינו מעלים זכרונות באוב. צוחקים על הכל, עושים מהחיים פורפרה מצוירת.

יעל, את שם עדיין. גם בכתיבה שלי. גם במחשבה. גם בלב. לפעמים הולכי אורח עוטים את דמותך ברחוב, ואני כל כך רוצה לקרוא לך, לחבק, להתעדכן, לצחוק, לשכוח, לבכות. שניה לאחר שהתמונה מתבהרת, אני נזכר שאת מתה. כמה זה מאכזב להזכר בזה.

יש לי היום אהבה וילד. האושר שבחוויה הזו של ילדות שניה, כל כך ממלאים, שרק כואב יותר לחשוב על הפספוס שלך. איזה פספוס. כמה רצית ילד, חתונה, בית חם. סוג של תיקון על עוול שנעשה לך בילדותך. ואת זה, דווקא את זה, התיקון הזה – לא קיבלת. לא זכית להזדמנות שניה. כמה ציפית לזה. כמה שזה לא קרה.

כנראה שלא היית אמורה לתקן שום דבר. לפחות לא אצלך. בסופו של גלגול, היית מושלמת בעיני היקום. כי הוא לקח אותך כמו שאת… מלאכית.