Monthly Archives: דצמבר 2012

המחלקה הטכנית


בת קול: שי שלום. הבנתי שאתמול פנית למחלקה הטכנית שלנו, וכדי לייעל את השירות נשמח אם תענה לסקר קצר, אתה פנוי?
שי: פנוי, כן, רק שאני לא ממש זוכר מה היה אתמול.
בת קול: אני רואה כאן שהתקשית להתחבר לאתר וביקשת עזרה.
שי: אה, נכון. אבל זה היה ממש קצר. ביקשתי את הססמא, והבחורה הנחמדה נתנה לי אותה.
בת קול: אוקיי, אז תוכל לענות על כמה שאלות קצרות?
שי: זה הכרחי?
בת קול: זה יעזור לנו לייעל את השרות בעתיד.
שי: נו, טוב.
בת קול: האם אתה מרוצה מהשרות שקיבלת?
שי: כן. ביקשתי תזכורת לססמא וקיבלתי.
בת קול: האם הבעיה שלשמה התקשרת נפתרה?
שי: כן, לא היתה לי ססמא, ועכשיו יש לי.
בת קול: אוקיי. האם הדרך שקיבלת לפתרון היתה ברורה?
שי: כן, הזכירו לי את הססמא, ואכן נזכרתי.
בת קול: האם נותן השרות מטעמינו הראה מקצועיות בפתרון בעייתך?
שי: כמובן. היא נתנה לי בדיוק את הססמא ששכחתי.
בת קול: האם נותן השירות מטעמינו היה אדיב?
שי: מאוד. מאוד. אם אני זוכר נכון היא אמרה: ״הנה הססמא, בבקשה״.
בת קול: האם השרות היה כמצופה, מתחת למצופה או מעל למצופה?
שי: מעל! תרשמי מעל למצופה!
בת קול: מעל? במה זה התבטא?
שי: היא נתנה לי את הססמא. ואז היא אפילו אייתה אותה!
(עכשיו כבר נחנק מצחוק בגרון ועינת באוטו לצידי עם דמעות)
בת קול: הכל בסדר?
שי: כן, כן, זה פשוט שהשיחה שלי אתמול היתה קצרה אפילו מהסקר הזה.
בת קול: אני מבינה. בסיכומו של עניין, איך היית מדרג את השירות שקיבלת מ-1 עד 10?
שי: עשר! עשר!
בת קול: תפנה שוב לתמיכה הטכנית בעתיד?
שי: אם אשכח את הססמא, אפנה מיד!
בת קול: אז תודה על זמנך ויום טוב.
שי: תודה לך!

מודעות פרסומת

אני ויהלי מדברים על בחירות


קצת לפני בחירת אובאמה, אני יושב עם יהלי (כרגע בן 4.5) מול הטלויזיה ומדבר איתו על בחירות:

שי: אתה יודע יהלי שבאמריקה בוחרים נשיא?
יהלי: מה, אבל כבר יש את אובמבה.
שי: כן, אבל מדי כמה זמן, האנשים מחליטים אם אובמבה ימשיך או שיחליפו אותו.
יהלי: למה?
שי: כי ככה זה. האנשים של המדינה מחליטים מי הכי בא להם. ואולי יחליפו אותו.
יהלי: אוף, למה???
שי: ככה זה בעולם. גם בישראל יהיה בקרוב בחירות.
יהלי: מה, גם את ביבי?
שי: כן, העם יחליט אם הוא רוצה שביבי יהיה ראש ממשלה או לא.
יהלי: העם דורש צדחברתי?
שי: כן, העם הזה.
יהלי: אוף, למה!!!?
שי: כי ככה זה. כי אולי האנשים בישראל חושבים שהם לא מרוצים מביבי ורוצים להחליף אותו.
יהלי: אסור לדבר ככה!
שי: מותר דווקא. אני למשל, לא רוצה שביבי יהיה ראש ממשלה.
יהלי: אבא! שלא תדבר ככה!
שי: למה? הוא איש טוב, אבל אני לא אוהב אותו בתור ראש ממשלה.
יהלי: אבא, תפסיק!!!
שי: זה בסדר, יהלי, זה מותר לחשוב גם ככה.
יהלי: תגיד שאתה משקר!
שי: אבל אני לא משקר.
יהלי: אוף, תפסיקקקקקק…..
שי: יהלי, זה בסדר, זה משהו טוב, שנותנים לנו להחליט מי ינהל את המדינה שלנו.
יהלי: אז אתה יודע משהו? אם תדבר ככה… אז… אז… אז אלוהים יכעס עליך!

הבנתם? עוד אחד שחושב שביבי הוא אלוהים…

קטיף ערבי


תפוזים

אני מציץ החוצה מהחלון ורואה בחצר של השכנה הצמודה לביתי בחור צעיר, בתוך החצר שלה, מרוקן לה את עץ הלימונים היפה, הגאה, הריחני, זה שצהוב יותר משלי, ואז עובר לעץ התפוזים. יש לו שקיות מוכנות בצד, והוא עובד מיומן מאוד. ממול, ממתין רכב עם חבר בזמן עישון סיגריה, שבעצמו אוכל תפוז. ומתוך הרכב, מבצבצים צבעי צהוב וכתום, כנראה מהשלל הנאה שקטפו כבר מרחבי העיר. שיטה חכמה, אני חושב, במקום לגדל לך פרדס (ח'תכת כאב ראש בטח), סע לך בניחותא בין שכונות הבתים, קטוף משלל פירות ההדר, והנה הסתדרת. עסק לכל דבר.

אני נורא רוצה לצאת צדיק ואומר לו: "אהו! למה ככה? למה אתה גונב מהם? ביקשת רשות?"
והוא מביט בי במבט רצחני, אומר במבטא כבד: "סתום ת'פה ש'ך! שמעת? ת'ה שמעת?"

מ-אוד שמעתי. אמא. ואז אני מבין שאין לי מושג מה זה אומר הסיפור הזה. שאני עדיין לא באמת מבין איך לאכול אותו. האם אני אמור להגיב לצמד חמד הזה? האם חכם יהיה להקשיב לו ולסתום את הפה? האם נכון ומוסרי הוא להלחם עבור הלימונים של שכנתי, אגב כך לסכן את חיי על גנב שולי? והאם יש משמעות לכך שנתקלתי בתופעה הזו באמצע היום? האם… האם… האם אני אמור לתת לו להמשיך לחיות את חייו ככה, כמו שהוא, גנב קטן, איש עסקים קטן, סתם קטן. ולמה הוא לא גונב מהלימונים שלי? האם עד כדי כך פחות בשלים הם מאלה של שכנתי?!