כלל אצבע בבחירת דמות


אני רוצה שתסתכלו רגע על האנשים סביבכם, איפה שלא תהיו. הביטו אל תוך עיניהם, פניהם. האם הגבות שלהם רפויות או שדאגה עומדת בהן, כעס, נרגנות, אולי עצבות? אם זה המצב, אז דעו לכם – הם לא מאושרים. ואין, פשוט אין, אנשים עם גבות רפויות. וגם אתם… תרפו.

ואז היה אחד שהגבות שלו היו רפויות תמיד. הנשימה שלו, משוחררת וכנועה. הסבל לא דרך בביתו. עצב, כעס, שנאה, טינה – כל אלה היו אוייבים מרים שהביס בכוחו של חיוך אחד. אין בכך כדי להסיק לגביו שהיה לו נוח תמיד. היו גם כמה רגעים קשים. אבל הוא מעולם לא סבל. גם כשכאב לו, כששרף לו, כשצרב לו, גירד לו, עקץ לו, נחמץ לו, לחץ לו, היה מר לו – הוא לא סבל. ככה החיים, אמר, רק על זה שהחליטו לקרות לי, אני מאושר.

וזהו. כי הבעיה עם אנשים כאלה, היא שעבור האוחזים בעט, הם מהווים שעמום אחד גדול. שהרי מה יש לספר על אחד מאושר, שמח בחלקו, שמעז לא לסבול לעולם? אם אין פה קונפליקט, אז אין התפתחות, ובטח שלא התמודדות או פתרון שהם אבות הסיפור הקלאסי.

אין סיפור.

ודמות שרוצה שיכתבו עליה סיפור, מוטב אם תתחשב, לפחות באופן הבסיסי, ותדאג לאיזה סבל מינימלי. ככל שתסבול יותר – כן ייטב הסיפור.

סופרים, התרחקו מדמויות רפויות גבות! ראו הוזהרתם!

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: