ארכיון חודשי: נובמבר 2012

כלל אצבע בבחירת דמות


אני רוצה שתסתכלו רגע על האנשים סביבכם, איפה שלא תהיו. הביטו אל תוך עיניהם, פניהם. האם הגבות שלהם רפויות או שדאגה עומדת בהן, כעס, נרגנות, אולי עצבות? אם זה המצב, אז דעו לכם – הם לא מאושרים. ואין, פשוט אין, אנשים עם גבות רפויות. וגם אתם… תרפו.

ואז היה אחד שהגבות שלו היו רפויות תמיד. הנשימה שלו, משוחררת וכנועה. הסבל לא דרך בביתו. עצב, כעס, שנאה, טינה – כל אלה היו אוייבים מרים שהביס בכוחו של חיוך אחד. אין בכך כדי להסיק לגביו שהיה לו נוח תמיד. היו גם כמה רגעים קשים. אבל הוא מעולם לא סבל. גם כשכאב לו, כששרף לו, כשצרב לו, גירד לו, עקץ לו, נחמץ לו, לחץ לו, היה מר לו – הוא לא סבל. ככה החיים, אמר, רק על זה שהחליטו לקרות לי, אני מאושר.

וזהו. כי הבעיה עם אנשים כאלה, היא שעבור האוחזים בעט, הם מהווים שעמום אחד גדול. שהרי מה יש לספר על אחד מאושר, שמח בחלקו, שמעז לא לסבול לעולם? אם אין פה קונפליקט, אז אין התפתחות, ובטח שלא התמודדות או פתרון שהם אבות הסיפור הקלאסי.

אין סיפור.

ודמות שרוצה שיכתבו עליה סיפור, מוטב אם תתחשב, לפחות באופן הבסיסי, ותדאג לאיזה סבל מינימלי. ככל שתסבול יותר – כן ייטב הסיפור.

סופרים, התרחקו מדמויות רפויות גבות! ראו הוזהרתם!

מודעות פרסומת