חטפתי דו"ח


החנתי את הרכב על המדרכה, באדום-לבן, כמו חוראני כנהוג במדינת תל-אביב, כשמוציאים כסף מכספומט. נכון, לא בסדר. נכון, לא כל כך נורא, כי בסך הכל היה מדובר במדרכה שכבר די "מקובל" לחנות עליה, ולצד הרכב שלי היו איזה חמישה-שישה רכבים נוספים. ואז ראיתי אותו. מכווץ גבותיו בתוך הקסדה, ישוב על הטוסטוס, כותב לי דו"ח נחוש.

"הא-הו! פקחוס!", אמרתי.
הוא לא ענה, וגם לא הביט בי.
"רק הוצאתי כסף מהכספומט, זה משהו דחוף, זה דוחה חוק, זה… בחיאת, וותר לי".
"קח", אמר והגיש לי דו"ח של 500 ש"ח.
"ווא! מה זה הסכום הזה??"
"פעם הבאה אל תחנה על המדרכה"
"רגע, רגע, אתה לא יכול לעשות לי את זה עכשיו. בחייך, זה ח'תכת סכום זה!" מהכספומט הוצאתי פחות!"
"יום טוב, אדוני"
"מה יום טוב? איך יהיה טוב? בחייך!"
"מצטער".
"רגע… רגע, רגע, רגע… אביב אנסקי?"
"אההה…"
"אנ'לא מאמין! אביב אנסקי! ש-נים!"
"אה, נכון. כן. אתה שי, מהיסודי"
"אביב! מה שלומך בנאדם! אנ'לא מאמין שזה אתה… מה איתך?"
"בסדר, בסדר. חי. עובד. יש לי משפחה. ילדים".
"ילדים? כמה?"
"שלושה כבר"
"וואוו! מדהים!", נדהמתי.
"ואתה?", שאל פתאום בהיסוס.
"אני שניים. אחד טרי ממש".
"מזל טוב".
"וואוו. כמעט לא השתניית, אביב!"
"כן, גם אתה האמת… גם אתה… האמת".
"בוא'נא, יפה עליך הפוזה של הפקח!"
"אה, כן, אתה יודע, עבודה, עובדים".
"מה זה, הארלי דיווידסון?"
"לא, זה טוסטוס".
"נכון, נכון. בוא'נא, זוכר איזה מצחיקים היינו פעם?"
"כן………"
"חחח!"
"כן… כן…"
"חחחחח!"
"כן…."
"א-ביב אנ-סקי! יא אללה!"
"כן, כן, נכון, נכון. טוב, אחי, אני חייב להמשיך, יש לי המון עבודה".
"בטח, בטח, טוב לראות אותך, בנאדם!"
"כן, תודה".
"אז רגע, מה אני עושה עם הדו"ח? קח, שתוכל לבטל".
"אה… בטח, בטח. תשמע… עם הדו"ח… אני… אתה… לבטל… דו"ח… אני לא יכול".
"מה לא יכול?"
"מצטער, אחי, כבר כתבתי".
"מה זה השטויות האלה? זה התירוץ של כל הפקחים!"
"ואני פקח. וכבר כתבתי".
"למדנו יחד ביסודי!"
"נכון. לא היינו החברים הכי טובים, וגם לא ממש התייחסת אלי, אבל בלי קשר לזה – כבר כתבתי".
"אני לא התייחסתי אליך?"
"לא רק אתה. כולם. אבל בסדר, החיים זרמו, הנה, יש לי עבודה, אישה מדהימה, וילדים משלי".
"וזה נראה ונשמע מעולה, אביב".
"כן. זה מעולה. אבל לא בא במקום".
"במקום מה?"
"עזוב, לא משנה. בלי קשר לזה, יש משפט: את הנעשה אין להשיב".
"גם את הדו"ח?".
"מצטער. אני לא יכול לעשות כבר כלום".

"… גם אני".

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: