צליל חדש, כמו טעם חדש, איזה כיף


אנא קאלביבארץ לא שמענו עליה עדיין. חיפוש פשוט בגוגל על שמה הניב שלוש תוצאות בקושי. אנה קאלבי, היא סינגר-סונגרייטר שהיא גם גיטריסטית מופלאה. צעירה מלאת ג'וס עם חן אומנותי שופע צבע, לפעמים מוזרה, לפעמים אפילו מפחידה. באירופה היא כבר שם חם עולה, ובימים אלה היא יוצאת לסיבוב הופעות אירופאי שבו היא מופיעה פעם ביומיים בערך.

"זה קורה לי פעם בכמה שנים
הרדיו מנגן צלילים לא מוכרים
אני עוצר בצד את המכונית
מגביר את הווליום מתמסר לביט
זה משהו טרי משהו חדשני
האוזניים מזדקרות אני לא מאמין
החיוך מתרחב משניה לשניה
למוסיקה צולל שוב
סופר גרוב זה מתפשט לי בגוף"
(מתוך: סופר גרוב של הדג נחש)

כן, זה מעודד ואופטימי מאוד פעם בכמה זמן ליפול על טעם חדש, צבע חדש, צליל. עולם המוסיקה בשנים האחרונות לא מפיק חידושים גדולים. הרבה מאוד תורמות תוכניות הקאלט-רייטינג כמו "כוכב נולד" ו-"הדבר הטוב הבא" שעוסקות בקאברים להמונים ופחות ביצירה עצמה. המוסיקה הפכה להיות שאבלונית, מוכרת ומוכרת (שמתם לב שזו אותה מילה בניקוד אחר). אני זוכר את ההתרגשות שעברה בי כששמעתי לראשונה את הצלילים של הביטלס, של לנון, לאונרד כהן, מאיר אריאל, של זהר ארגוב. זה הגילוי של חדר חדש בבית, ההתרגשות שבגילוי, ההתאהבות. כבר כמה זמן אני מחפש משהו שירגש אותי שוב במוסיקה. אני מנסה כל שמועה על דיסק חדש שהנה-הנה שורט את הגלובוס סופסוף, שהנה-הנה מבשר על יציאה מהבצורת המשעממת ומעבר לדבר הטוב הבא. זה שבאמת טוב.

מה שמיוחד כל כך אצל אנה קאלבי, זה הכל. החבילה שלה מלאת טעמים ממכרים. זו מוסיקה מקורית מלאת הפתעות, עם גיטרה קצת אולד-סקול שקורית בימינו אנו. ועל כך מרחפת דמותה המעניינת של זמרת יפהפיה. אומנית שעושה מוסיקה – לא כזו שנשמע בקרוב בגלגל"צ או אצל דידי הררי.

אנה קאלבי היא אנגליה בת 29. גדלה עם אב איטלקי חובב מוסיקה שחשף אותה לסוגי מוסיקה רבים. היא טוענת להשפעות של אדית פיאף, ניק קייב, ג'ימי הנדריקס, האבנים, נינה סימון, דיוויד בואי, לאונרד כהן, מוסיקה קלאסית. כמעט תמיד רואים אותה עם גיטרת פנדר טלקאסטר, שהיא מפרקת לגורמים ברגש מהול בכוח סקסי מתפרץ. היא גיטריסטית מזן לא קונבנציונלי. גם אופן הניגון שלה יחודי – היא פורטת על הגיטרה בתנועות מעגליות ולא אנכיות ומשלבת פריטת אקורדים עם סולואים. בראיון אחד היא אמרה שגיטרה עבורה היא כלי חסר חוקים והיא מנסה להפיק ממנו כל מה שניתן, כמו צלילים של כלים אחרים. וכך היא נשמעת לעיתים כמו מנגנת על נבל בכלל, שניות לאחר סולו דיסטורשן עצבני. ללא ספק, זה הכלי שלה.

האלבום הראשון שלה יצא לעולם בינואר השנה וזכה לביקורות חיוביות בלבד. מגזין המוסיקה הבריטי הנחשב, ה-NME העניק לאלבום ציון של 9 מתוך 10 בציינו שמדובר באלבום המצוין הראשון של 2011. כמוהו עוד מבקרים נלהבים אחרים, שבעיקר סימנו אותה כסיפור חדש בעולם המוסיקה.

האלבום מושפע גם מהמנטור שלה, בריאן אנו, אגדת מוסיקה באנגליה, מעבד מוסיקלי ששיתף פעולה עם מאות מוסיקאים בריטים, ששמע על אנה דרך חבר משותף והתאהב. הוא צוטט בראיון אומר שקאלבי היא "הדבר הגדול ביותר מאז פאטי סמית'".

המוסיקה שלה היא שילוב של סאונד גוטי, כהה (היא סיפרה שהושפעה מסרטיו של דיוויד לינץ'), רומנטי, פופ אטמוספרי, טעון מינית, והכתיבה שלה מאוד מתחכמת ומפתיעה לכל אורכה. אין שיר שנותר באותה התבנית לכל אורכו. כל שיר הוא קונפליקט, הוא סיפור, שאתם אולי יודעים איך הוא מתחיל, אבל אין לכם מושג לאן הוא יקח אותם. כל אלה זיכו אותה בפרס היוקרתי "הצליל של 2011" של ה-BBC. לא יודע מה מבחינת העולם סביב – מבחינתי, היא באמת הסאונד של 2011.

יללה, תלחצו play ותתחילו להפיץ את השמועה, כן?

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: