ארכיון חודשי: יולי 2011

הבעיה של המחאה: אין אג'נדה. אין הנהגה. יש בלגן.


ועל כך זה יפול: המחאה הופכת מיום ליום מתחושת מהפך לתחושת בלגן. לא ברור לרוב העם, כולל המפגינים, על מה בעצם המחאה. האם זו מחאה על יוקר הדיור? על תנאי מחיה לסטודנטים? לבוגרים? לזוגות נשואים? לפנסיונרים? על מחיר הקוטג'? על מחיר הדלק? על מחיר הפופקורן בקולנוע? על הכל?

צריך כאן סדר.
חייבים לעצור, לסגת לכמה חודשים, להתארגן, להכין אג'נדה מסודרת, מנומקת היטב, מודפסת, שעליה יחתום העם. טבלאות מחירים, השוואה מול העולם, עובדות, הצעה לפתרונות והכי חשוב – דף מטרות שיהווה מתווה ברור לקול הצעקה הזאת.

האם המחאה "תצליח"?
כנראה שלא. לא כרגע. לא בגלל שהיא מופלאה ומעוררת השראה. פשוט מכיוון שלא ברור מה זה "תצליח". מה המדד להצלחתה? מה הרשימה שלצידה יסומנו V-ים? במה נמדדת ההצלחה הזו? כרגע כל מה שיש זה: "יקר לי". ומה ת'כלס?

כמו במבצע מתוכנן היטב – אפיון המטרה, תכנון המשימה
מה אנחנו רוצים? מה יספק אותנו? מה יגרום לנו להרים כוסית יין ולצאת מהשדרה? מי יודע בכלל? יש מישהו שיודע? צריך דף מטרות. כרגע מה שיש לנו זו משימה מחוסרת מטרה. בואו נעשה את זה פעם אחת כמו שצריך!

כמו במבצע מתוכנן היטב – צריך גם הנהגה
אז אנחנו צריכים אג'נדה, אבל גם הנהגה מאורגנת היטב. שתהיה מורכבת, בין היתר, ממומחים לכלכלה, אנשים שיודעים לתקן איוולות של שנים רבות. כמה חבר'ה מהפייסבוק לא באמת יודעים לאן לקחת את זה. הם יודעים לסחוף את הקהל, ובכך תם תפקידם ההיסטורי. עכשיו צריך לזוז קדימה. סתם כך להפגש בככר ולצעוק ססמאות, לא יוביל לשום תיקון. ונדרש כאן תיקון יסודי. לא 50% הנחה באוטובוס. תיקון יסודי היסטורי של ממש, שיהפוך את ישראל לאטרקציה עבור כל יהודי העולם.

ולגבי הפוליטיקה שנדחפה לסיפור: המחאה כרגע אולי תוביל למטרה פוליטית כלשהי, אולי תרעיד קצת את כסאות הממשלה – אבל זוהי לא מחאה פוליטית, ואסור לה להפוך לכזאת. זה הספין היומי של יועצי התקשורת של ביבי – חובה עלינו לבטל אותו בהינף יד. העם רוצה שינוי – לא השמאל.

נראה שהמחאה היום לוקה בבעיה המרכזית שהפכה לעמוד השדרה של המדינה הקטנה שלנו:
אין אג'נדה, אין מנהיגות… אבל יש רוח.

מודעות פרסומת

אין פה בעיית דיור!


הסופרטאנקר החדש של ביבי בקצרה:

– סבסוד התחבורה הציבורית.
– פיקוח על שכ"ד.
– עזרה לזוגות צעירים (מה זה עזרה בכלל?)
– מערך מומחים – מה זה בכלל?
– מילים.
– מילים.
– מילים.
– הוספת דירות לסטודנטים, סטודנטים, סטודנטים… לא כולנו סטודנטים, רובנו דווקא כבר לא.
– הגדלת היצע לדירות באזורים כמו לוד. אנחנו בתל אביב, אגב.
– האשמות של ממשלות קודמות והמון חיוכים צדדיים שרמנטיים מול מצלמה.
– מדי פעם, התערבות כביכול דאגנית בדבריהם של שאר הדוברים. בסדר, הבנו, אתה תעשה הכל.
– צחוקים. כן, זה מאוד הומוריסטי. זה לא באמת עניין מהותי.

מתוך המדריך לראש ממשלה בישראל: מהו סופר-טאנקר? זהו מטוס ענק שעולה מליונים, ומבזבזים אותם עליו, רק אחרי שמרגישים שיש שריפה שלא מסתיימת בשדרות רוטשילד ומאיימת להגיע לירושלים. מבזבזים איזה משהו מהר, מהר, ועוברים למשברון הבא – בד"כ איוולת שהתגלתה וצריך מהר לכסת"ח איכשהו. אפשר גם שוחד או מס שפתיים, והרבה מסיבות עיתונאים. ראה ערך: פולישוק.

תן להם מס שפתיים ונעבור למשברון הבא.

מזה שנים שהציבור הצעיר בישראל בולע בשקט כל שקר של השלטונות לגבי צמיחה כביכול. היום, כשתחתית הכיס כבר קרועה לחלוטין, הציבור הזה מרים את צעקתו. רוצים לחיות בכבוד.

מוכרחים להבהיר:
אין פה בעיית דיור – זו טעות להתפס על כך! זה בקושי עשירית התמונה. יש פה בעייה כללית של רמת חיים נמוכה ביחס למחירים הזויים בכל תחום, שרק מאמירים מדי יום. השקם והערב משדרים לנו שיש צמיחה. אם כך, איך זה שרובנו עדיין מוציאים עשרות אלפי שקלים מדי חודש על בית וילד?

ביבי מפחד מהסטודנטים, אז הוא נותן להם מס שפתיים סמלי, שאולי יחזיר אותם הביתה משדרות רוטשילד. אבל מה עם הזוגות הנשואים הטריים? מה עם ההורים הצעירים? מה עם הסבא והסבתא שחולקים דירת חדר? מה לגבי אלה שמשלמים 2500 ש"ח לחודש עבור גן ילדים? כן, אלה שמוציאים 2000 ש"ח על מזון? שמוציאים 1000 ש"ח על דלק? על משכנתא? על ארנונה מופקעת? על אגרה הזויה ומיותרת? על מכונית (כמה יקר זה!) מים, חשמל, גז, בריאות… על קוטג'?

איך קרה שהרשינו למחירים לתפוס עלינו תחת עד כדי כך? זו לא מדינה כזו עשירה שמצדיקה מחירים מטורפים שכאלה. תתעוררו מחלום האגו הציוני שלכם – זו לא כ-זו אטרקציה לחיות בישראל, מוכת המלחמות, ובכל זאת – יקר לגור בה. המחירים אצלנו הם מהגבוהים בעולם. וכל זה בזמן שהמשכורות די בסיסיות והאבטלה עולה.

עולה המחיר – המשכורות יורדות – האבטלה גואה – והם אומרים שאנחנו בצמיחה.

מאידך, שטחים עצומים מופשרים באזור רמת אביב, רמת-גן, הרצליה ופלמחים, לטובת אלפי דירות יוקרתיות מול הים או האיילון. אז זו הצמיחה שלך, ביבי? זה שקר קונספירטיבי, שאתה ויועציך ושריך ויועציהם ועוזריהם ויועציהם שתלתם בנו בסוג של שטיפת מוח יומית, דרך העיתון היומי שלכם, דרך רשות השידור שלכם. זוהי החרפה שייצרתם במדינה הקטנה שלנו. בשם השקר הגס הזה, הפכתם את הישראלים מנאהבים לנאבקים.

צריך כאן תוכנית מערכתית שתתקן איוולות שנוצרו מזה שנים, וכמה עיקריות שיוצרו ע"י הממשלה הנוכחית. צריך לפרק את הקואליציה הבזבזנית הזו, ולהעביר את הכספים הרבים שלנו שנלקחו מאיתנו להתנחלויות חדשות, ישיבות לא מניבות, הבטחות קואליציוניות, פרוייקטים מיותרים לשם כסת"ח או תצלום שעובר טוב בתקשורת של גזירת איזה סרט על רקע איזה גשר חדש. כן, נמאס לצעירים, ביבי, ממניפולציות תקשורתיות – הם רוצים מנהיג עם כתפיים ולא עם חיוכיים. די, תמה ההתרגשות מחיוכיך הטלוויזיוניים או המניפולציות התקשורתיות שלך. מעכשיו זה כבר לא יעבוד יותר. אז תתחיל לשנות גישה. הציבור לא מטומטם והציבור לא מוכן לשלם על משחקי הפוליטיקה הקטנים שלך או המנהיגות בשקל.

ישראל שבחלום היא ישראל שבה:

– מחירי שכר הדירה, הדלק, החשמל, הגז, המים, הארנונה, הינם הגיוניים לכל.
– מחירי הקנסות קטנים ב-50% ממה שגובים הרשויות המקומיות.
– ביטול האגרה לחלוטין והפרטת רשות השידור (יהיה להם קשה להפרד ממנה…)
– מחירי תקשורת הגיוניים. זה כולל את מכשירי הסלולר, המחשבים, והשיחות לארץ ולחו"ל.
– מחירי הרכבים הגיוניים.
– התחבורה הציבורית לא עושקת אותנו.
– עסקים קטנים יכולים להתקיים מבלי שמס-הכנסה יקרע אותם. ולא, 64000 ש"ח זה לא גבול ריאלי.
– התיירות נגישה לכל העם. זה כולל בתי מלון, טיסות, כניסה לאטרקציות. למה זה כל כך יקר בעצם?
– סבסוד מוצרי מזון בסיסיים. בין חיוכיהם של ביבי ושטייניץ – הקוטג' כבר חזר למחירו הקודם!
– מחירי הגנון מאפשרים להורים מרובי ילדים לחיות בכבוד.
– משכורת הבסיס מאפשרת לכל בני הגילאים לחיות.
– ומעל הכל: הורדת המיסים, הארנונה, הביטוח הלאומי ושאר התרוצים לגביית תשלום עבור קופת המדינה הנעשקת ע"י קואליציות חמדניות כאלה ואחרות, הקטנת הוצאות הממשלה. את הכסף של ההתנחלויות החדשות והישיבות למיניהן – תעבירו אל העם, בין היתר, אל הרופאים והמתמחים.

צריך להפסיק את הבועה השקרית של צמיחה ולהתחיל להחזיר את הכסף לעם.

עכשיו, עם זה, תתחילו את המחאה.


הקיצוניים האלימים בחסות YNet


תשמעו, אי אפשר יותר להישאר סובלניים לזה. כן, המדינה הזו חשובה לי. וכאחד האדם שמתפלל לדיון תקשורתי נקי מאלימות, אני חייב להביע את סלידתי מהדרך בה ynet ושאר האתרים מסננים (או נכון יותר: לא-מסננים) את הטוקבקים באתריהם. כנראה שטוקבקים מסיתים יש בהם כדי למשוך קהל להגיב, ונראה ש-ynet הבינו את זה, אחרת איך יתכן שהם הרפו כל כך את חוקי הסינון שלהם לאחרונה? אז או שמשהו שם התחרפן סופית, או שהסינון הקיים איבד את יעילותו ויש להחליפו מיד.

היום, בכתבה על הטבח הנוראי בנורבגיה צצו העבריינים הבאים:

  • תגובה 84: הרוצח הוא אחלה גבר.
  • תגובה 73: יש אלוהים! הבחור שירה וחיסל את שונאי ישראל צריך לקבל פרס מיוחד ממדינת ישראל וכן מימון מלא לכל הוצאות המשפט ובאם יצא זכאי ( כך אני מקווה ) צריך להופכו לאזרח של כבוד כאן במדינה ולדאוג לכל צרכיו.כל הכבוד ,כך ייעשה לעם שמתערב בעינייני מדינה אחרת וללא כל ידע מוקדם חורץ גורלות. איך אמר פעם שמעון פרס באוסלו: מזרח תיכון חדש ועכשיו נראה את נורווגיה "החדשה"…
  • תגובה 72: צדק פואטי
  • תגובה 58: הם (מעשי הרצח) בהחלט היו נחוצים. הרבה תודה בשם עם ישראל. ככה יעשה לעם הצבוע אשר חושב ושונא בתוכו את עם ישראל. אין מקרה בעולם הכל מה'.
  • תגובה 51: הטרור מוצדק!
  • תגובה 46: יא עיוורים -הפגינו שם נגד ישראל ובעד פלסטין -עונש ראוי!
אתם מבינים, עונש ראוי הוא לרצוח מעל 100 איש בהפגנה רגועה, גם אם לא נעימה לנו, נגד ישראל. חלק מהתגובות הנ"ל אפילו זכו להמלצות רבות ונצבעו באדום. אנחנו לא עוצרים לרגע לשאול את עצמנו אם אולי, במקרה, הציבור בעולם צופה בכתבות אלה, ודרכן משתקפת אליו תמונה מאוד אלימה, מוטעית, של עם אלים מאוד, שחלק ניכר בו תומך ברצח המוני של נערים. ומה עם ילדינו שקוראים את הזוהמה הזאת? מה נאמר להם?

די! מנומך כיסאי הקטן שרכשתי באיקאה, אני פונה אל גדולי התקשורת בישראל – דווקא בשם חופש הביטוי, זה חייב להיפסק. אי אפשר לתת לזה עוד יד. אלו הגבולות הקיצוניים של חופש הביטוי ועל ידי איפשורם אנחנו מרחיבים את המותר למקומות חדשים, למקומות שבהם נולדים רוצחים, ובה מתעצבת תרבות עלובה. היום צמד המילים הקדוש "חופש" ו-"ביטוי" כולל הרבה יותר מדי בתוכו. בין היתר, קריאה לרצח המוני – מתן גג לקיצוניים, שאתר החדשות הגדול בישראל הוא היום שופרם העיקרי.

צליל חדש, כמו טעם חדש, איזה כיף


אנא קאלביבארץ לא שמענו עליה עדיין. חיפוש פשוט בגוגל על שמה הניב שלוש תוצאות בקושי. אנה קאלבי, היא סינגר-סונגרייטר שהיא גם גיטריסטית מופלאה. צעירה מלאת ג'וס עם חן אומנותי שופע צבע, לפעמים מוזרה, לפעמים אפילו מפחידה. באירופה היא כבר שם חם עולה, ובימים אלה היא יוצאת לסיבוב הופעות אירופאי שבו היא מופיעה פעם ביומיים בערך.

"זה קורה לי פעם בכמה שנים
הרדיו מנגן צלילים לא מוכרים
אני עוצר בצד את המכונית
מגביר את הווליום מתמסר לביט
זה משהו טרי משהו חדשני
האוזניים מזדקרות אני לא מאמין
החיוך מתרחב משניה לשניה
למוסיקה צולל שוב
סופר גרוב זה מתפשט לי בגוף"
(מתוך: סופר גרוב של הדג נחש)

כן, זה מעודד ואופטימי מאוד פעם בכמה זמן ליפול על טעם חדש, צבע חדש, צליל. עולם המוסיקה בשנים האחרונות לא מפיק חידושים גדולים. הרבה מאוד תורמות תוכניות הקאלט-רייטינג כמו "כוכב נולד" ו-"הדבר הטוב הבא" שעוסקות בקאברים להמונים ופחות ביצירה עצמה. המוסיקה הפכה להיות שאבלונית, מוכרת ומוכרת (שמתם לב שזו אותה מילה בניקוד אחר). אני זוכר את ההתרגשות שעברה בי כששמעתי לראשונה את הצלילים של הביטלס, של לנון, לאונרד כהן, מאיר אריאל, של זהר ארגוב. זה הגילוי של חדר חדש בבית, ההתרגשות שבגילוי, ההתאהבות. כבר כמה זמן אני מחפש משהו שירגש אותי שוב במוסיקה. אני מנסה כל שמועה על דיסק חדש שהנה-הנה שורט את הגלובוס סופסוף, שהנה-הנה מבשר על יציאה מהבצורת המשעממת ומעבר לדבר הטוב הבא. זה שבאמת טוב.

מה שמיוחד כל כך אצל אנה קאלבי, זה הכל. החבילה שלה מלאת טעמים ממכרים. זו מוסיקה מקורית מלאת הפתעות, עם גיטרה קצת אולד-סקול שקורית בימינו אנו. ועל כך מרחפת דמותה המעניינת של זמרת יפהפיה. אומנית שעושה מוסיקה – לא כזו שנשמע בקרוב בגלגל"צ או אצל דידי הררי.

אנה קאלבי היא אנגליה בת 29. גדלה עם אב איטלקי חובב מוסיקה שחשף אותה לסוגי מוסיקה רבים. היא טוענת להשפעות של אדית פיאף, ניק קייב, ג'ימי הנדריקס, האבנים, נינה סימון, דיוויד בואי, לאונרד כהן, מוסיקה קלאסית. כמעט תמיד רואים אותה עם גיטרת פנדר טלקאסטר, שהיא מפרקת לגורמים ברגש מהול בכוח סקסי מתפרץ. היא גיטריסטית מזן לא קונבנציונלי. גם אופן הניגון שלה יחודי – היא פורטת על הגיטרה בתנועות מעגליות ולא אנכיות ומשלבת פריטת אקורדים עם סולואים. בראיון אחד היא אמרה שגיטרה עבורה היא כלי חסר חוקים והיא מנסה להפיק ממנו כל מה שניתן, כמו צלילים של כלים אחרים. וכך היא נשמעת לעיתים כמו מנגנת על נבל בכלל, שניות לאחר סולו דיסטורשן עצבני. ללא ספק, זה הכלי שלה.

האלבום הראשון שלה יצא לעולם בינואר השנה וזכה לביקורות חיוביות בלבד. מגזין המוסיקה הבריטי הנחשב, ה-NME העניק לאלבום ציון של 9 מתוך 10 בציינו שמדובר באלבום המצוין הראשון של 2011. כמוהו עוד מבקרים נלהבים אחרים, שבעיקר סימנו אותה כסיפור חדש בעולם המוסיקה.

האלבום מושפע גם מהמנטור שלה, בריאן אנו, אגדת מוסיקה באנגליה, מעבד מוסיקלי ששיתף פעולה עם מאות מוסיקאים בריטים, ששמע על אנה דרך חבר משותף והתאהב. הוא צוטט בראיון אומר שקאלבי היא "הדבר הגדול ביותר מאז פאטי סמית'".

המוסיקה שלה היא שילוב של סאונד גוטי, כהה (היא סיפרה שהושפעה מסרטיו של דיוויד לינץ'), רומנטי, פופ אטמוספרי, טעון מינית, והכתיבה שלה מאוד מתחכמת ומפתיעה לכל אורכה. אין שיר שנותר באותה התבנית לכל אורכו. כל שיר הוא קונפליקט, הוא סיפור, שאתם אולי יודעים איך הוא מתחיל, אבל אין לכם מושג לאן הוא יקח אותם. כל אלה זיכו אותה בפרס היוקרתי "הצליל של 2011" של ה-BBC. לא יודע מה מבחינת העולם סביב – מבחינתי, היא באמת הסאונד של 2011.

יללה, תלחצו play ותתחילו להפיץ את השמועה, כן?

זו ילדותי השניה והיא שאלה, שאלה, שאלה


אבא, למה הקרקטור הזה חונה ולא עובד? (הוא הלך לנוח, יש לו פנצ'ר, כאב ראש, פיפי, אנא עארף)
אני רוצה קרקטור ירוק! (אין לי כסף כרגע, קיבלת כבר הרבה מכוניות השבוע)
אז נלך לבנק, מה הבעיה? (הבנק סגור)
למה? (כי האנשים שמוכרים את הכסף הלכו הביתה לנוח)
אז נקנה בדואר (גם שם סגור)
אז נוציא מהמחשב שמחוץ לבנק (הוא מקולקל)
קקררררררררקטוררררררר! (בסדר, בסדר, אני אקנה לך טרקטור)
עם דחפור קדמי!

למה רק אימות יכולות להיות באריון? למה אבהים לא? (לא ברור לי למה, אבל אין לי בעיה עם זה)
למה כל הזמן יש לי בולבול אחר?  (מממ… מערכת הדם? מצבי רוח? טמפרטורה? יש דברים שככה זה)
לאיפה הלך הפצע שהיה לי ברגל? (זה הגוף, הוא ריפא את עצמו)
איפה הגוף? (כאן, הנה, זה)
זה אני! (אתה זה גם הגוף וגם הנשמה)
אבל איפה הנשמה? (לא רואים אותה. זה אלוהים שנמצא בתוכנו. בגוף).
לא רוצה! לא רוצה! (בסדר, בסדר, לא צריך. רוצה לראות בוב הבנאי?!)

לאיפה הלך האיש שבתוך הטלויזיה? (זה לא בדיוק האיש עצמו, זה רק צילום, האיש עצמו לא כאן)
הוא הלך לאיפה שננה רחל הלכה? (לא, לא, הוא הלך להתכונן לתוכנית אחרת. ננה הלכה לשמיים)
במטוס? (לא בדיוק)
אבל למה? (כי הגיע זמנה. היא סיימה את הטיול שלה בעולם הזה)
אז עכשיו היא מטיילת בשמיים? (בדיוק)
והיא תביא לי קרקטור? (היא תשמור עליך)
לא, אני רוצה קרקטור עם דחפור אחורי! (אה, תראה את הירח!)

למה כל הזמן יש ירח אחר? (אה, זה כדור הארץ שמסתובב סביב צירו והזווית של השמש שמוחזרת מהירח ש… כי ככה. יש דברים שככה)
אבל למה? (ככה. בוא אני אעשה לך נעימים בגב. כבר צריך לישון)
עם שיר! (בטח: עמק, עמק נעלם, המתחבא לו בעולם…)
למה הוא מתחבא לו מהעולם? (ככה זה בשיר, עכשיו לישון)
אבל למה?! (יהלי, כי ככה!)
למה אתה לפעמים כועס? (אני? כנראה ש-כי ככה. סליחה)
תשיר!