מי אמר גבינות ולא קיבל לחם?


אחד הדברים היפים שנקשר בחג הביכורים, הוא הברכה על הלחם. מנת הבסיס הזו היא כל כך הרבה: לחם הוא נחמה, הוא חום, הוא בית, הוא מתנה, הוא הודיה, הוא נשימה, הוא שיר, הוא אהבה (הוא גם פחמימות, למי שבאמת אוהב להרוס את האידיליה). אני מתמוגג רק מלראות אותם, זה לצד זו, מונחים על מדף במאפיה, כמעט מחובקים, נפוחים, חמימים, קוראים לי שאבצע אותם עכשיו. זמן הקציר הוא חגו של הלחם. אנחנו חוגגים גבינות ובלינצ'סים, אבל זה בכלל חג הלחם.

שאלתם את עצמכם פעם, איך הגיע המזון הזה אלינו, בני האדם? איך ראו אבות אבותינו חיטה בשדה ואמרו לעצמם: "וואלה, בוא נקטוף אותה, ניקלה אותה, נפורר, נוסיף שאור, מים, וניתן לזה לתפוח בשמש. אחר כך נאפה ויהיה לנו אחלה מעדן. נקרא לו לחם או עוגה. בוא נקרא לו לחם, עוגה נשמור לאחר כך". איך ראה האדם צמח יבש באדמה והוציא לחם מהארץ… מין קסם שכזה. כמעט כל התרבויות מתייחסות אל הלחם כמתנת האל, סוד שהועבר מבוראי העולם לראשוני האדם. היסטוריונים אומרים שהלחם היה קיים עשרות אלפי שנים לפני הספירה. בכל אופן, ואיך שלא נסתכל על זה, לחם הוא מזון קדוש.

אני לא מהמברכים, גם לא מהמתפללים, לא זוכר איפה הנחתי את התפילין שלי ומתי (אי שם בגיל 13 ושבועיים). אבל כשעושים ברכת "המוציא", אני תמיד מתרגש.

חג שמח וטעים…

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: