איזה משרד חוץ אוהב יש לנו


תמונה אחת מלווה אותי היום, מעלה בי תחושות מגוונות. סגן שר החוץ ואיתו שני אחוקים, מזמנים את שגריר תורכיה בישראל ל'שיחת נזיפה'. הם ישובים מולו בפנים חתומות כביכול, כסאותיהם מוגבהים כביכול, והוא על ספה נמוכה כביכול, מחייך מתוך מבוכה גדולה לעשרות הצלמים שכביכול לא זומנו מראש. יש דגל אחד במרכז השולחן, זה דגל ישראל, כיבוד אין, אפילו לא כוסית מים מהברז. ואז, כשהצלמים יוצאים, פולט בחכמת חיים רהוטה סגן שר החוץ: "מה שחשוב זה שיראו שאנחנו יושבים גבוה ממנו, ושיש דגל אחד על השולחן". לא ידעתי אם לצחוק מהפתטיות או להתעצב ממנה. באמת, איזה משרד חוץ נפלא יש לנו. אנשים של אהבה, כולם שם.

בוא'נא, לא בא לכם לחבק את ליברמן חיבוק אמיתי של כנות? איזה איש אוהב!

אולי בתורכיה לא הכי אוהדים את ישראל (לי דווקא נחמד שם בקלאבים), אותו שגריר שמתארח כאן עם משפחתו, לא אמור לקבל יחס כל כך מזלזל. כמה אהדה יכולה לבוא אל מי שמביים מראש שיחת השפלה שכזו, בשם 'החוזק והכוח'. אם זה לא נקרא 'מנטליות של כיבוש', אז מה זה בעצם?

וזה מעלה בי שאלות על האגו הישראלי. אנחנו מעליהם, מוגבהים, מעל כולם בעצם. הצבא הכי טוב, המוח הכי חכם, הנשים הכי יפות. איך אפשר בכלל לחשוב על דיאלוג פורה עם אוייבים, כשהיחס יוצא מנקודת הנחה שכזו? יוהרה, להזכירכם, היא חטא. אולי זה באמת מה שחסר למנהיגים שלנו – שינמוך. קצת לרדת למטה, ולשבת באותו הגובה מול האחר. לשתף אותו במה שעל ליבנו, עם כוס צ'אי, בנופי, וחיוך. מומלץ במסעדת '24 רופי' על המזרנים. הכי טוב, בעצם, שיפגשו בהודו.

אינשאללה, יום אחד תעלה פה הנהגה שתדע גם לחבק.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רני  ביום 12 בינואר 2010 בשעה 3:48 PM

    קח נייר או הכנס למחשב
    צור מערכת צירים
    זמן מול שכל ידע מקצוענות
    בנקודת אפס שים וויצמן אח"כ שרת אח""כ אבן
    כיום שים את ליברמן
    מסקנה: דרוין צדק* אבל מלהפך
    הציונות וישראל הן ההוכחה

    *הערת שוליים, אני בחלט בעד הקופים
    הייתה זו טעות גורלית לרדת מהעצים
    ראה להיכן הגענו. אבל לא במשרד החוץ

  • ח ל י  ביום 12 בינואר 2010 בשעה 4:29 PM

    http://www.atzuma.co.il/ayalonresign/1000/

    שיתפטר, שיפטרו אותו, שמשהו נכון כבר יקרה .

  • כל כך אופייני  ביום 12 בינואר 2010 בשעה 6:17 PM

    איזו צדקנות דביקה, איזה גלגול עיניים מבחיל, איזו חד צדדיות. פיכס.

  • שי  ביום 12 בינואר 2010 בשעה 6:45 PM

    פיכס היא מילה מאוד תרבותית, הוכחה ליכולת הדיון המעמיקה שלך כאדם כביכול אינטליגנט.

    הכי קל לבוא ולבקר את האחר, כשאתה מפשל בעצמך. האם ההשתלחויות ההזויות של ארדואן, וסרטי הנאצה של התורכים, שהם אכן מבחילים, הם סיבה טובה להתנהגות מבישה ומשפילה שכזו?

    אל תעשה לאחר מה ששנוא עליך. לימדו אותנו כבר בכיתה א'. היית?

  • רני  ביום 12 בינואר 2010 בשעה 7:41 PM

    תגובה כל כך אופינית לישראלי. האפשרות שנימוס אינו חנופה לא מוכרת בישראל. בעולם, משרדי החוץ עוסקים בהעצמת מדינותיהם בדרכים לא אלימות. כאן לא הייתה שום פעילות כזו, ההפך הוא הנכון. ברור שמטרת יוזמי ההצגה המבישה הזו הייתה להרוויח כמה קולות בישראל ואילו העלבת תורכיה לא נחשבה כלל.

    נניח לרגע ששגריר תורכיה היה מוזמן לארוחה חגיגית, למרות דברי ראש ממשלתו. נניח שבחגיגה זו היו נאמרים דברים טובים על יחסי ישראל תורכיה. נניח שהיו נישאים נאומים על היחסים שהיו ויהיו. מי היה מרוויח מכך? מי היה מפסיד

    הרי ברור שמטרת שונאי ישראל היא הפיכת תורכיה למדינת אויב. גם אם זה יהיה כך בכל מקרה, גם אם נניח שרוב משפיעי דעת הקהל בתורכיה הנם שונאי ישראל ללא יכולת תיקון מדוע לפגוע במיעוט שמוכן להתייחס לישראל בחיוב ולהעליב את מדינתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: