ארכיון חודשי: ינואר 2009

חוק הספאם המטומטם


חוק הספאם, שיכנס בעוד מספר ימים לתוקף, הוא לא רק מוזר, תמוה, פרוץ, חסר הגיון, אלא גם מטומטם.

 

איזה חוק?

החוק אומר את זה פשוטו. כל מי שמעוניין לשלוח דבר פרסומת ללקוחותיו, חייב להחזיק ברשותו הסכמה מראש, ובכתב של הלקוח לקבלת דבר הפרסום. לא מספיקה שיטת ה-Opt-Out, המקובלת בארה"ב, וברוב העולם, שנותנת למפרסם את היכולת להסיר לקוח כשהוא מבקש. האופט-אאוט איז אאוט, עכשיו אימרו Opt-In. יעני, שלח לי מכתב מסודר, עם שימך, מי אתה ומה אתה, וכמה אתה מעוניין, משתוקק, לקבל ממני פרסומת.

מטומטם

כי:

א. איזו חנות פרחים תתחיל לנהל רישום מסודר של כל הסכמות לקוחותיה לקבל מייל? צריך משרד דדיקייטד בשביל להחזיק את כל ההסכמות האלה, צריך מעקב מסודר, כולל משפטי, שאכן אותו לקוח הוא אכן מי שהוא טוען שהוא, צריך לאמת את פרטיו, לרענן מדי כמה זמן, סיפור סיפור.

ב. מצד שני, איזה לקוח יתפנה לעזוב את ה'אח הגדול', רק בשביל לכתוב לכם כמה הוא רוצה/משתוקק לקבל מכם פרסומת? יקח דף, ימצא עט, יתיישב אל מול שולחן ויכתוב בניחותא: 'כתב הסכמה לקבלת דבר פרסומת'. בכלל, איך זה נשמע: "נודה לך אם תשלח אלינו את הסכמתך לקבלת דבר פרסום מאיתנו". נו, בחייאת רבין.

ג. החוק החדש רומס לחלוטין את האפשרות המופלאה לעסקים קטנים ובינוניים לפרסם את עצמם, בתשלום מינימלי. פעם אמרנו 'אינטרנט', אמרנו 'זול'. אבל זה קרה הרבה לפני שהפוליטיקאים כבשו לנו את הרשת וחוקקו אותה לדעת. מה עכשיו? "טלי ערסלים" שבנתה את העסק שלה דרך רשימת התפוצה שלה, צריכה לוותר עליה. "יוסי שיעורי ריטמיקה" צריך לפרסם עצמו בטלויזיה. מעניין מי ירוויח מסגירת ערוץ הפרסום הזה. מעניין לאיזה לוביסט הוא הפריע, ולאיזה חברת פרסום הוא היה מקורב… ועוד לא התחלנו לדבר על המנגנונים החדשים שצריכים טלי ויוסי להקים, כדי לעמוד בדרישות החוק החדש – מנגנון Opt-In עם שמירת נתונים והסכמת הלקוחות (אפילו שהם כבר קיימים ומסכימים), מנגנון Opt-Out, יעוץ משפטי, וחודשים שלמים של איסוף כתובות מייל מחדש, כי הרי הכל כבר לא רלוונטי…

ד. בשיא החוצפה, בחרו הח"כים, שליחינו האהובים, להוציא מקרה אחד ויחיד אל מחוץ לחוק. בזמן שטלי ערסלים מאבדת את רשימת התפוצה שלה, ביבי נתניהו ואהוד ברק, מורשים לשלוח כל פרסום פוליטי שהוא, אם אפשר – להפציץ. בדואר, במייל, ב-SMS… כל הערוצים הזולים פתוחים עכשיו בחוק לתעמולת הבחירות הקרבה. איך דואגים לנו, הפוליטיקאים שלנו.

ה. מה עם רשימות תפוצה? שנים אנחנו מנהלים רשימות, איך זה שאין ולו מילה אחת על המקרה הנפוץ הזה. אני אישית מנהל רשימת תפוצה מזה מספר שנים, ואין לי מושג מכאן לאן. אין לי הסכמות מפורשות של כל נמעני, אין לי גם רישום מסודר של איזה מייל הגיע מאיפה. חלקם נרשמו באתריי השונים, חלקם בארועים, אבל מי שומר רישום מסודר? מעולם לא נדרשתי לכך. אז מה קורה מדצמבר? לגרור לתיקיית הזבל? בשום מקום, לא בתוך, ולא בין השורות, טרח המחוקק להבהיר נושא זה של רשימות קיימות, ומכתבי עדכון שבועיים.

ו. זה חוק של 'מלשנים'. אם במשך שנים שלחנו מיילים למכותבינו עם האפשרות להסיר עצמם בשיטת ה-Opt-Out, הרי לתפיסתי, יש בכך הכרח שהרשימה הזו כשרה. זה שביקש לרדת מהרשימה, קיבל עשרות הזדמנויות לעשות זאת. לא הסרת את עצמך, למה שתבוא בטענות אחרי כל כך הרבה פעמים. אממא… ב-Opt-In עסקינן… ולכן, אם איזה אשר מכער מפתח תקווה צריך עכשיו כמה אלפיות לסגור את החודש, הרי שהוא יכול לאסוף את כל המכתבים ששלחנו אליו מתחילת דצמבר 2008 (עת כניסת החוק לתוקף), ועבור כל מכתב כזה, לקבל לא פחות מ-1000 ש"ח, ואפילו לא חלה עליו חובת ההוכחה. ככה גוזרים קופון רבותי! אני כבר רואה את התור העצום בכניסה לבתי המשפט לקופונים קטנים, סליחה, תביעות קטנות.

ז. את בעית הספאם הגדולה, החוק הזה ממש לא בא לפתור. אולי בגלל שהמחוקק לא באמת הבין מה זה ספאם. רוב הזבל שלנו מגיע מחו"ל בצורת ויאגרה, רולקס, ו'כנס, כנס, מישהו ירה באובאמה!'. חברות הספאם הישראליות הגדולות, כבר מזמן ירדו מהכותרות אחרי מרדפים צודקים ונוקשים אחריהם. התיבה שלנו מלאה בזבל נוכרי, שהחוק הזה לא נוגע בהם עם  מקל. הספאם המציק של עסקים מציקים, ירד, וזה מעולה. אבל מה קורה עם רשימות תפוצה קיימות? איך זה שאין התחשבות בעסקים שזה כל מקור פרנסתם?

חוק הספאם – דרקוני, חסר הגיון, פרוץ, לא ברור, נצלני, אגואיסטי, פוגע בחלשים. מטומטם.

מודעות פרסומת